כאמא לילד מיוחד, לא פעם יצא שגוננתי על בני. הייתי מוותרת לו, לא דורשת יותר מדי, ולא מתעקשת איתו כמו עם אחיו הגדול.
זה היה נראה לי טבעי, לאור העובדה ששניאור מתקשה בהבנה ובלא מעט פעולות.
עד שפגשתי את בן. בהתחלה התנגדתי, הרגשתי שאני לא מסוגלת. אבל בן בדרכו הייחודית לימד אותי איך להתנהג עם שניאור, כיצד להציב לו גבולות, ואיך הרבה דברים שחשבתי ששניאור לא מסוגל - הוא פשוט לא רצה לעשות. 
ובזכות בן גיליתי ילד חדש לגמרי. ילד שמבין, שחוקר, שבוחן גבולות, ושרוצה שידרשו ממנו כמו מכל ילד רגיל.
וכשאני מסתכלת אחורה, אני רוצה לצעוק לכל האימהות של הילדים המיוחדים: כן, זה אפשרי! גם ילד מיוחד חייב גבולות!